היום אני ממש עצוב !
חזרתי מהלוויה של אשתי עליזההיה היום יום קריר, אני מרגיש רע.
קשה להיפרד מאשה שחיה איתי וליוותה אותי בטוב וברע כל כך הרבה שנים .
מאוד קשה!
אני נזכר שהיה עלי לטוס לארה"ב , אך היססתי בגלל מחלת רעייתי. היא כתבה לי בפנקסי שאסע ורופאיה עודדו אותי שאסע בלב שלם.
בשבת שהייתי עוד בלוס אנג'לס הודיע לי יחיאל קדישאי, יד ימיני, בלב כבד שרעייתי עליזה נפטרה.
נשברתי, אמרתי שלוש מילים בלבד: "למה עזבתי אותה?" וחזרתי על המילים הללו שוב ושוב בעודי מזיל דמעה . לא סלחתי לעצמי על שעזבתי אותה בעודה חולה ומאז נעטפתי בעצב עמוק .
במשך 16 שעות הטיסה מלוס אנג'לס לישראל לא יצאתי מפינת השינה שלי ורק חשבתי ונזכרתי איך נפגשנו לראשונה.
במשך 16 שעות הטיסה מלוס אנג'לס לישראל לא יצאתי מפינת השינה שלי ורק חשבתי ונזכרתי איך נפגשנו לראשונה.
אני זוכר את הרגע הראשון שראיתי אותה, נערה צעירה בת 17 היא הייתה יפיפייה לא רציתי להוריד את עייני ממנה, באתי למשפחתה כנציג מהתנועה בית"ר לארוחת ערב והיא שתקה שנינו ידענו שזו אהבה ממבט ראשון.
ולכן, למחרת שלחתי לה פתק ובו רשמתי שראיתי אותה בפעם הראשונה אך הרגשתי שאני מכיר אותה כל חיי.
אני נזכר ביום המאושר בחיי-שהתחתנו ב-29 במאי 1939 בבית הכנסת הגדול בדרוהוביץ בפולין התייצבנו במדי בית"ר ומה שאני לא ישכח זה שלחתונתנו בא במיוחד זאב ז'בוטינסקי מפריז.
עריכה : לידור א' ושירי ק'
