מלחמת לבנון

30.5.1985
לעולם לא אשכח את יום שישי, ה-4 ביוני 1982.
בעקבות ניסיון התנקשות בחיי שגריר ישראל בלונדון החלטנו לעשות מעשה. מזג האוויר היה 17 מעלות והיה קריר. די מפתיע שביוני יהיה קריר .
מלחמת לבנון נפתחה כפעולה צבאית מוגבלת בשם "מבצע שלום הגליל". את ההתנקשות ביצעו אנשיו של אבו נידאל, שהתנגדו לשלטון פת"ח באש"ף ונתמכו על ידי עיראק. אש"ף הגיב להפצצת ישראל בהפגזה על יישובים בצפון ישראל. ביום שישי ה-4 ביוני.
1982 החלטנו בממשלה ברוב קולות על מבצע צבאי בלבנון. מטרת הפלישה ללבנון הייתה פגיעה בבסיסי הארגון לשחרור פלסטין בדרום-לבנון. אני ו ואריאל שרון הורונו על פתיחת מבצע רחב היקף בשם "מבצע שלום הגליל". מטרות המבצע השתנו במהלכו והן עד היום מקור לעימותים במערכת הפוליטית בישראל. בפקודת המבצע ועל פי ידיעתי, הוגבל המבצע לכניסת כוחות צה"ל עד 40 ק"מ צפונה מקו שביתת הנשק עם לבנון, מרחק הגדול מטווח הקטיושות. אולם זה הסתבך, והפך למלחמה של ממש. צה"ל שקע בבוץ הלבנוני במלחמת הכול בכל. מגבלות תקציביות והקמת ממשלת האחדות הלאומית הובילו את ישראל לנסיגה מלבנון. התעמת עם הצבא הסורי, הגיע עד ביירות, סבל מאבידות רבות ובסופו של דבר הוכתם באחריות עקיפה לטבח שביצעו הפלנגות בפלסטינים במחנות הפליטים בסברה ושתילה. ועדת החקירה שקמה בעקבות הטבח, ועדת כהן, אמרה לי שלא שקלתי נכון את התוצאות הצפויות של מתן הרשאה לפלנגות להיכנס למחנות הפליטים. גם מעדותי בפני הוועדה עלה הנתק ביני לדרג הביטחוני. מלחמת לבנון הביאה להפגנות רבות נגדי מצד גורמים בשמאל. מול בית הממשלה כינו אותי ואת שרון רוצחים.
הנסיגה ההדרגתית הסתיימה רשמית ביוני 1985, שלוש שנים לאחר שפרצה המלחמה. זהו תקופה הכי קשה בחיי. יותר מידי אובדנות... מוות...

עריכה: מרק ל' ודניאל ק'

מפקד אצ"ל

לא אשכח את אריה בן אליעזר ששחרר אותי ועוד מספר חיילים יהודים מהצבא הפולני. לאחר מספר שבועות יצאתי ואיתי יצאו יחד ארבעה חיילים. יצאנו לחופשה ללא תשלום ושאינה מוקצבת בזמן ,ממנה לא חזרנו לעולם הביתה. השנה 1943 ,אני בן 30, ומוניתי למפקד האצ"ל. 

אני מאוד מתרגש כי זה משהו חדש עבורי. עליי לארגן מחדש את המחתרת , מיניתי לסגני את מרידור .
היה יום חמים כ- 26 מעלות , ממש לא מתאים לחודש דצמבר, בצהרים לא ירד גשם אך בערב ובבוקר ירדו טיפות למרות זאת היה חם מאוד ולא היה רוח.
כינוי המחתרת הראשון שלי היה "בן דוד". בארבע השנים שבהן אני מפקד על אצ"ל ביצעתי בארגון קרוב ל-300 פעולות, אני נורא מותש, רציתי לנוח אבל הייתה הרבה עבודה.
ביניהן היו פיצוץ מלון המלך דוד ביולי 1946, באגף בו שכן מרכז השלטון הבריטי.
אני עצמי לא נטלתי חלק בלחימה עצמית אלא עמדתי בראש המלחמה הפוליטית. עיקר תפקידי להתוות את מדיניות המחתרת, לרכוש את אהדת דעת הקהל ולדאוג לניהול ארגוני יעיל. אני מאוד דואג וכואב את מה שקורה לוחמי, אלה אשר נפלו בקרב, אלה אשר נפצעו ואלה אשר נכלאו ואף גורשו מן הארץ למחנות גלות. אני לא נרדם ודואג מאוד. המכאיב מכל היו התליות.
אני וחברי עשנו מאמץ עצום להצלת חיי חברינו, שתלו אותם במיטתם. זה אחד הימים העצובים בחיים שלי משום, שהיום בו תלו את חברי.
קידמתי את רעיון האחדות הלוחמת ומאמציי נשאו פרי, כאשר במשך כ- 9 חודשים פעלה "תנועת המרי העברי", מסגרת משותפת להגנה, אצ"ל ולח"י ואשר הלמה קשות בבריטים ורק "השבת השחורה" ופיצוץ מלון המלך דוד הביאו ראשי הישוב לחזור בהם ולנתק מגע עם "הפורשים" כפי שכינו את אנשי האצ"ל ולח"י.

 
      עריכה: קרן ודבורה